<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
יום טוב שחל להיות בשבת ז' מתפלל ברכות כיצד ג' ראשונות וג' אחרונות וברכה ד' באמצע ומזכיר בה קדושת היום, ומתחיל בשל שבת כלומ' ותתן לנו יי' אלדינו את יום המנוח הזה את יום חג וכו', ומסיים בשל שבת תחלה בחתימה ואומר ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים ואינו אומר מקדש ישראל והשב' והזמני' כך פשו' בביצה. בליל י"ט ובי"ט יש הזכרה ליום טוב בברכת המזון כך פשוט בפסחים (ק"ה ע"א). בתפלת י"ט אומר וקדשתנו במצותיך ולא וקדשנו כך פשוט בפסחים (קי"ז ע"ב). אומר זמן כלומר שהחיינו בליל שני של י"ט מבי"ט של גליות וכתבתיו בנתיב ו' ח"א בענין ר"ה בדין אם אומר זמן בר"ה. טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בברכת המזון אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון בא"י מקדש ישראל והזמנים, ודוקא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטי' אבל אם אמר הטוב כשנזכ' חוזר לראש פירוש לראש ברכ' המזון כמו שכתבתי בענין שבת כך פשוט בברכות. ואם הוא שבת וי"ט וטעה אומר שנתן שבתו' למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לעמו ישר' לשמחה ולזכרון בא"י מקדש השבת וישראל והזמני', כך כתבו התוספות וכן כתב הרא"ש. בי"ט קורין בתורה ה' עולים אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא והעולה מברך לפניה ולאחריה כך פשו' במגלה. אין מניחין תפילין בי"ט כך פשוט במנחות (ל"ו ע"ב) ועוד פ"ק די"ט (ביצה ט"ו ע"א) דאם שקעה עליו חמה והיו תפילין בראשו מניח ידו עליהן עד שיגיע לביתו, ואם יש בית סמוך לחומה שישמרו שם בטוב מניחן שם. י"ט שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני התבה ערבית כשאומ' ברכ' א' מעין ז' שהיא מגן אבות בדברו אינו צריך להזכיר יום טוב ואינו צריך לומר בחתימה אלא מקדש השבת שלולי שבת לא היה חוזר ש"ץ התפלה כי בלילי י"ט אינו חוזר הש"ץ בקול רם התפלה אלא אחר שהתפללו בלחש אומר קדיש כך פשוט בשבת. ולפי מה שפרש"י שם נראה דבי"ט שחל יום ראשון בע"ש כי בליל שבת אומ' החזן ברכה אח' מעין ז' כמו שכתבתי כמו בשאר שבתות, וכן נהגו העולם. בעצרת קורין ה' כמו שכתבתי למעלה ומוציאין ב' ס"ת בא' קורין ה' עולים ובשני כלומר בספר השני קורא המפטיר. ביו' ראשון קורין בס"ת הה' עולים בפרשת בחדש הג' והמפטי' בס"ת הב' קורא וביום הבכורים והפטרה ויהי בשלשי' שנה, וביום השני קורים העולים בס"ת הא' בפרש' כל הבכור והמפטיר בס"ת השני כמו ביום ראשון וההפטר' בחבקוק ויי' בהיכל קדשו. וקורין הלל גמור. ובתפלה מזכיר מעין היום כלומר שאומר בתפלה את יום חג השבועות הז' את י"ט מקרא קדש הזה זמן מתן תורתינו. ואומר יעלה ויבא בברכ' המזון כמו שכתבתי למעלה.
<h2>דף עד.</h2>
דברים שאוגדין אותן ודרכן למלול מלילות לפרוך אותן בעבור האוכל שלהן כגון מיני קטניות וכיוצא בהן או חרדל או תלתן ולנפח אח' כך ולברור האוכל מן הפסולת מותר ביום טוב למלול מלילות ולפרוך מיני קטנית ולנפח מעט מעט ולבוררו בקנון שהוא כלי רחב וראשו קצר כמין מרזב להוציא בו האוכל כדי לבוררו מן הפסולת. וכן מותר לבוררו בתמחוי שהוא קערה גדולה, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה, או מדיח במים ושולה הפסולת למעלה. כשבורר כדרכו כמו שאמרנו כלומר בידו, ואם פסלת מרובה על האוכל נוטל האוכל ומניח הפסולת פי' כי הפסלת אסור אפי' בטלטול וכן אם יש טורח בפסולת ליטלו ולבררו יותר מן האוכל כגון שהוא דק אף על פי שאין הפסולת גדול בשיעור מן האוכל נוטל האוכל ומניח הפסלת, ואם האוכל מרובה בטורח ובשיעור מן הפסלת אז בורר כדרכו הפסלת מתוך האוכל. פי' והא דאמרינן דבורר כדרכו דוקא לאכול מיד, אבל לברור ולהניח לסעודה אחרת אסור ואפילו באותו יום אסור כדמוכח בשבת. ובנתיב י"ב תמצאנו בח"ח. וכתבו המפר' ואגוזי' ובטנים ששברן ומונחים עדין בקליפתן אף על פי שהקליפה מרובה על האוכל מותר לברור כדרכו, ולא מיקרי פסלת מרובה על האוכל כיון דדרכיהו בהכי והוי שומר לפרי ולא דמי לעצמות וקליפות שכבר נפרדו לגמרי וכן כתב הרא"ש. י"מ למלול מלילות, לפרוך האוכל מהגבעולים וכן כתב רי"ף ורש"י. ויש מי שפירש שבשבת אסור אלא לרכך בעלמא, אבל לפרך האוכל מהגבעולים אסור אפילו בראשי אצבעותיו ובשבת נתיב י"ב תמצאנו.
<h2>דף צה.</h2>
אסור לגבן ביום טוב כלומ' להקפיא החלב ולעשות ממנו גבינה כך פשוט בשבת. וכן כתבו קצת מהמפרשים דחולב ומחבץ כלומר מקפיא בקיבה ומגבן אסור ביום טוב כדמוכח בשבת. וכן הרודה חלות דבש אפי' דבש הראוי לאכילה, דלא התירו אלא מבשל ואופה וכיוצא בזה. אבל בתוספות כתבו דלא אסרו אלא רודה חלות דבש ועלה קאי בפרק המצניע דביום טוב לוקה, אבל חולב ומחבץ ומגבן לצורך יום טוב מותר דמעלי כשהוא בן יומו. ורודה חלות דבש דאסור דוקא דבש והדביש אבל בראוי לאכילה מותר, ואפילו שאיפש' לעשותו מעי"ט מן התורה כל אוכל נפש מותר אפי' איפשר לעשותו מעי"ט, ודוקא במכשירי אוכל נפש חלקו בין איפשר לעשותן ובין לא איפשר. אין מסננים החרדל במסננת שלו ואין ממתקים אותו בגחלת של עץ אבל ממתקין אותו בשל מתכת כך פשוט בשבת (קל"ד ע"א).
<h2>דף קלד.</h2>
אסור לגבן ביום טוב כלומ' להקפיא החלב ולעשות ממנו גבינה כך פשוט בשבת. וכן כתבו קצת מהמפרשים דחולב ומחבץ כלומר מקפיא בקיבה ומגבן אסור ביום טוב כדמוכח בשבת. וכן הרודה חלות דבש אפי' דבש הראוי לאכילה, דלא התירו אלא מבשל ואופה וכיוצא בזה. אבל בתוספות כתבו דלא אסרו אלא רודה חלות דבש ועלה קאי בפרק המצניע דביום טוב לוקה, אבל חולב ומחבץ ומגבן לצורך יום טוב מותר דמעלי כשהוא בן יומו. ורודה חלות דבש דאסור דוקא דבש והדביש אבל בראוי לאכילה מותר, ואפילו שאיפש' לעשותו מעי"ט מן התורה כל אוכל נפש מותר אפי' איפשר לעשותו מעי"ט, ודוקא במכשירי אוכל נפש חלקו בין איפשר לעשותן ובין לא איפשר. אין מסננים החרדל במסננת שלו ואין ממתקים אותו בגחלת של עץ אבל ממתקין אותו בשל מתכת כך פשוט בשבת (קל"ד ע"א).
<h2>דף קלט:</h2>
כשמערים אדם על שום דבר איסור יש כמה חלוקים ולעולם אינם אלא באיסורא דרבנן. ויש מהן שמותרין דוקא לצורבא מרבנן, כגון המצניע שום בנקב החבית ואומר להצניע אני צריך כמו שכתבתי בנתיב י"ב בדיני שבת בח"ח, וכן העובר נהר ע"י גוי בספינה קטנ' ומערים לישן בספינ' והגוי מעביר הספינה כמו שכתבתי בחלק י"ז משבת בדיני מבואות, אלו אינן מותרו' אלא בצורבא מרבנן שלא יבא לעשותן לכתחלה לעין כל בלא הערמה. ויש הערמה שמותר לכל אדם כגון (ביצה י"א ע"ב) מולח בי"ט חתיכות מבשר ואינו צריך אלא לא' כמו שכתבתי למעלה. ויש הערמה אסורה לכל העולם והחמירו בה יותר ממזיד, בענין עירובי תבשילי' (שם י"ז ע"ב) אם שכח ולא ערב אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותי' לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור כמו שתמצא בח"ג. ואותו ואת בנו שנפל ביום טוב לבור (לעיל קכ"ד ע"א) שהוא מחלקת כתבתיו במקומו.
